ממפעלי אורון לחאן בארות בשביל ישראל.
ללא ספק אחד המדהימים. חובה!
קצת פרטים: 4 ימים נטו, יש מים במפעלי אורון , עין עקב עליון . מים לא כל כך טובים בעין עקב תחתון, עין שביב ועין חווה. (לא הייתי סומך עליהם לשתיה)
אחד המסלולים המדהימים והיפיפים של הדרום (ושל שביל ישראל). מסלול מגוון מאוד, מעניין מאוד. מגיעים לחלקים הנידחים של הר הנגב. 5 כוכבים! לא לפספס!
ראיתי שיש לי זמן , ואני תקוע קצת בלימודים, ולא יכול לחכות יותר. יום חמישי הרגשתי חולה, אבל אין דרך טובה יותר להבריא מאשר טרק במדבר.
והנה אני בצומת אורון, מחפש טרמפ. שעה אף אחד לא עצר לי, והתחלתי ללכת ברגל, לבסוף בחור נחמד הקפיץ אותי עד אורון.
היום הראשון: אורון לצומת נחל מדור
במפעלי אורון יש מים, ומשם התחלתי את הדרך, היה די חם, הייתי קצת חולה, תיק של יותר מ20 קילו, וכל הזמן עליות וירידות, לא קל. השביל עובר דרך המצלעות של המכתש, בדיוק איפה שעשינו את הטיול לילה , והמקום לא פחות יפה גם ביום. באותו היום הגעתי עד לצומת כחול(נחל מדור) שביל ישראל.
שם, אחרי טלפון הביתה, השקיעה המדהימה, מצאתי מקום לישון, ונרדמתי ישר. מתחת לשדה הכוכבים והירח שעלה באמצע הלילה.
היום השני: מהצומת נחל מדור לעין עקב.
עולים למעלה למצפה , שם אכלתי ארוחת בוקר לאור הזריחה, אחת היפות בטיול. ממשכים עם השביל, שעולה ויורד עד שבירידה די תלולה של נחל עפרן יוצא מהמכתש לבקעה של נחל צין.
עלו לי הזיכרונות מהמסלול לילה האפי שלנו לפני הרבה מאוד זמן באותו האזור,http://mf-i.blogspot.co.il/2005_08_01_archive.html.
אחרי כק"מ מהמפגש השני עם השביל השחור יש פניה ימינה למסלול כחול שלאחר סיבוב הופך לאדום ומתחבר עם שביל ישראל. מסלול שנקרא נחל תלול -נחל זקוף (יש אמת בשמות). הסיבוב לקח לי כשעתיים ולדעתי הוא שווה את ההשקעה, במיוחד הנוף , אם מטפסים למעלה על ההר.
הליכה כיפית מאוד ויפיפייה במישור , נוף על המכתש ועל האזור של חוד עקב שנעלה עליו עוד מעט, בדרך מקום עם מלא אבני צור שכל אחד שעבר השאיר את חותמו באיזושהי כתובת מעניינת במיוחד, ויש אזור שלם של כאלו. מגניב.
ממשיכם עם שביל ישראל, עד העליה לחוד עקב, ששם ראיתי את השקיעה.
ואז במהירות למטה להספיק לעין עקב, טבילה מהירה, מילוי מים מלוחים ולמצוא מקום לישון בהמשך. (יש סיכוי טוב לפקחים)
היום השלישי: עין עקב לנחל חוה.
בלילה(ישנתי בלי אוהל) תפסתי שועל מנסה לחטט לי בתיק. וגם קבלתי נשיקה שושי (שושנת יריחו – זבוב החולות) לפחות לא בפנים אלה ביד. (היא משאירה צלקת די רצינית)
הסלעים הלבנים של נחל עקב, צהובים כתומים בזריחה, ומסביב ירוק ובעין עקב עליון יש מים למלא ואפילו קצת להתרחץ. תענוג. בונוס של המדבר. לומדים להעריך מים זורמים וירוק מהר מאוד בחום הזה.
משם ממשכים לעין שביב הדרך מהמהממות שיש בארץ, עליה למצפה ואז ירידה. שם פעם ראשונה פגשתי אנשים בטיול. ג'יפאי עם תיירים, שסיפר לי איפה הנביאה והביא לי מים לדרך. אתה אף פעם לא יודע איך ה' שולח לך את המלכים שלו, זה יכול להיות ג'יפאי שחום בחולצה לבנה שאומר לך – "קח,קח עוד בקבוק ,לא יהיו לך עוד מים בדרך, חם" ובאמת היה חם, ובאמת עזרו לי המים שלו. תודה איש.
משם ממשכים עד דרך ג'יפים, דרך די מייגעת של 9 ק"מ עד השביל האדום לחורבת שרב וממשכים בכחול ימינה בפיצול. עתיקות ישנות ולא ברורות, עליה למצפה, וקצת אחרי מצאתי לי מקום לישון במחסה מהרוחות החזקים. מקום מטורף! עם נוף לכל בקעת צין, בניתי הגנה מרוח והיה מדהים.
מעניין לראות ברקע את המכתש הגדול את המפעל שהגעתי ממנו ואת חוד עקב, הכל נראה רחוק ומטושטש.
מעניין לראות ברקע את המכתש הגדול את המפעל שהגעתי ממנו ואת חוד עקב, הכל נראה רחוק ומטושטש.
יום רביעי: מנחל חוה למיצד מחמל
אחרי זריחה מדהימה לא פחות מהשקיעה וארוחת בוקר על המצפה יצאתי לכיוון הסדקים ונחל חווה. היה חם.
יורדים מתחת לאדמה ועולים חזרה , וירדים לנחל חווה. סיבוב קטן לחלק לא מסומן, להר שכולו מלא באבני צור.
יורדים מתחת לאדמה ועולים חזרה , וירדים לנחל חווה. סיבוב קטן לחלק לא מסומן, להר שכולו מלא באבני צור.
בעין חווה לא היה מים כמעט, טפטוף כל איזה 2 שניות ומים מלוכלכים על הקרקעית והמון דבורים. מילאתי עם כוס שתי בקבוקים במים הירוקים-חומים שסיננתי אחר כך עם הבנדנה והרתחתי. אולי הם אפילו הוסיפו לטעם של הפסטה.
המשכתי לגבי חווה שם פגשתי זוג יעלים שלא היה להם איך לברוח והם ניסו להפיל אל על ואפילו הצליחו, אחרי זמן מה ומספר ניסיונות.
חזרה לשביל ישראל ושוב דרך סדקים עולים למעלה. משם הליכה יפה במישור ושם פגשתי שביליסט עם גיטרה במקום מקלות , הוא הלך מאילת וכנראה לא פגש הרבה אנשים כי לו קצת קשה לדבר איתי :).
עזבתי את שביל ישראל והלכתי בשביל הירוק לכיוון מצד מחמל – שיושב בדיוק על שפת מכתש רמון, שם ראיתי את השקיעה ונשארתי לישון – זה די מגניב לישון במיצד כזה ,ששורשיו כנראה הרבה לפי התקופה הרומאית. ואתה לבד שם עם כל ההיסטוריה הזו. בלילה הרוח הייתה ממש חזקה ונאלצתי לחזק את המבצר (שיותר נכון את החלק שבו ישנתי) מהרוח החזקה.
יום חמישי: מצד מחמל לחאן בארות
ושוב ארוחת בוקר בזריחה, וירידה דרך מעלה נוח למכתש, דרך הבשמים (מסומנת כחול ואז שחור) מדהימה ביופייה. עם אבני המייל, הדיונות החול היפיפיות, עצי השיטה. ממש הצטערתי כשהגעתי לדרך הג'פים.
אתה לא צריך אוכל טעים, אלכוהול ,חבריה, ואפילו בחורה... השקט , התרמיל, המקלות והיומן מספקים את הכל. וממלאים אותך יותר ממה שצריך.
נסחפתי קצת מהסיפור דרך, סורי.
משם דרך לא מסומנת לחאן בארות, מקום מאוד נחמד עם צל ומים ואוהלים בדואים, ודרך אגב אפשר להשאיר שם את הרכב. שם פגשתי בחורה מאוד נחמדה שמדריכה בקומונה של שנת שירות, שהחזירה אותי למצפה רמון – היא הבטיחה לי לנסות לעשות ויפאסנה ואני הבטחתי לה לנסות להדריך טיולים.
הדרך הביתה הייתה מוזרה- לא ציפיתי שיש כל כך הרבה ישובים באזור המדברי הזה, כל 2-3 דקות האוטובוס עוצר. וככל שמתקרבים למרכז יש פחות טבע ויותר בלגן וחנויות ופרסומות, וחוזרים למציאות שברחנו ממנה לחמישה ימים.
