מבאר אורה לפארק תמנה

מבאר אורה לפארק תמנה

משתתפים: נדיה, ינה, קטיה וויק.

מסלול לא קל, במיוחד בגלל החום, המשקל ונסיעת הלילה.

יום א' 18~ ק"מ - עם הרבה עליות 

יום ב' 31~ ק"מ

אחרי כחודש של של שפל טרקים עקב המעבר והשיפוצים, הייתי חייב משהו רציני להתאוורר. אז עד שמזג אויר עדיין מאפשר, אילת!

הים הקריר, מזג אוויר החם והבירה הקרה, התיירות בביקיני והצלילות במים הקרים. כמה זה עלה לי בראש כשסחבתי את התרמיל בשיא החום במדבר בלי צל.

אבל נתחיל מההתחלה, אוטובוס לילה לאילת, יורדים בבאר אורה. ממש לא ממליץ, עדיף לקחת  אוטובוס של 8-10 בערב, ולישון כמו בן אדם בלילה. 

הגענו באזור 5, הלכנו לישון ליד הגדר של באר אורה לשעה וחצי. קמנו, אכלנו, שתינו ויצאנו לדרך. (אם תרצו למלות מים בבאר אורה, תצטרכו לטפס מעל השאר וממש משמאל יש ברז כיבוי אש ,ולידו ברז רגיל)

באזור הזה, הכל יותר גדול , המרחבים, ההרים גבוהים יותר , תווי השטח יותר מלא במפלים ושינויי גובה שלא רואים במפה. אחרי ניסיון לעשות "קיצור" לא מסומן, שעלה לנו בשעתיים בשיא החום, השתדלנו להישאר בשבילים. בכל זאת, התיקים כבדים וממש חם.

אחרי מעלה תמנה, ירדנו לכיון אצבע אלוהים וגבי עתק במסלול הירוק.

הגבים קרים, מלא מים, צל. פשוט אלוהי! אמרנו שזו אצבע אלוהים. (הא"א המקורית יותר דומה לחלק גוף תחתון יותר). התרחצנו (חלקינו) עשינו צאי, סיבוב בקניון,  וכבר הגיע הזמן לחפש מקום לישון.

בערב, אחרי הארוחה העשירה ותאטרון הצל של קטיה ונדיה, נרדמנו כמו מתים.

קמנו ב4 בבוקר כדי לא ללכת בחום, וחזרנו עם השביל הירוק עד האדום שבו המשכנו עד המפגש עם שביל ישראל ועד הסוף. 

המשכנו על המישור עד לעליה להר ברך (שם עובר שביל ישראל לאופניים) 

אחרי העליה, הנוף לכל מסיב תמנה מדהים. ההליכה על ההר נחמדה ולא קשה, הסלעים לבנים עם גוון אדום צהוב, המרחבים מדהימים. תענוג.

כשנהייה חם, קצת לפני הירידה לתמנה מצאנו צל והעברנו שם את השעות החמות עם עוד ארוחה עשירה ואפילו שנ"צ (חלקינו) והרבה צחוקים.

ירדנו לתמנה, דרך מכרות תמנה לכיוון ציורי הסלע, דרך יפיפה וצבעונית. חזרנו קצת לפני כדי לא לאחר לאוטובוס. ובשמונה בערב היינו בתחנה.

זהו, מסלול ממש כיפי, יפיפה, ממליץ מאוד, לא פגשנו אף אחד בדרך.
עם אחלה אנשים, הרבה צחוקים וכיף, אבל לזה כבר תצטרכו לדאוג בעצמכם.
הנה התמונות פה!